" שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת "
בשורה אחת קצרה נותן לנו שמאי את המתכון להצלחה: התמדה, יותר עשייה ופחות דיבורים, והארת פנים לכל אדם.
רגע לפני שנדבר על שלושת המרכיבים של ההצלחה כפי שהם מוגדרים במשנה, אולי כדאי שנשאל את עצמנו, מהי הצלחה בכלל? מי נחשב אדם מצליח? האם אנחנו אנשים מצליחים? ואם כן איך הגענו לזה?
במשך שנים כאשר הפלגתי אל מחוזות הדמיון וניסיתי לצייר את עצמי בשיא ההצלחה, ראיתי שם הרבה כסף והשפעה. אך ככל שעובר הזמן נופל לי האסימון, שההצלחה יכולה להגיע בכל מיני צורות ובכל מיני תחומים. אנחנו יכולים להצליח בתחום אחד אבל להיות כישלון חרוץ בתחום אחר, יותר מזה אם מדובר על תחום שאין לנו שום עניין להצליח בו זה לא יהיה חוסר הצלחה אם לא נתפתח בו.
הגדרת ההצלחה לפי האקדמיה ללשון העברית הינה פשוטה יותר ממה שהיינו חושבים – השגת התוצאה הדרושה מפעולה. אם ננסה לחדד את הדברים – מהות ההצלחה משתנה בין אדם לאדם ותלויה בנו ובעיקר במה אנחנו רוצים להשיג. מה שלא משתנה הם הכללים שבעזרתם אנחנו יכולים להגיע לקו הגמר הפרטי שלנו והם לא משתנים, נכונים לכל אדם, מול כל מטרה שהוא יחליט להציב לעצמו.
[1] עשה תורתך קבע (התמדה) – ר' עקיבא שהיה מגדולי התנאים והיה המנהיג הגדול ביותר בתקופתו, היה רועה את צאנו של כלבא שבוע (אחד מעשירי ירושלים באותה תקופה) עד גיל 40. יום אחד הגיע לבאר ליד העיר לוד וראה שישנו חור גדול באבן שעל יד הבאר. שאל עקיבא את חבריו מי עשה את החור באבן הזו? ענו לו המים שמטפטפים על האבן בכל יום ויום במשך שנים הם אלו שעשו את החור הגדול הזה.
אמר לעצמו עקיבא, אם המים שהם רכים יכולים לחצוב באבן מכוח התמדתם, כך התורה שהיא חזקה מברזל תוכל לחדור לליבי שהוא בשר ודם. הלך לבית הספר עם בנו והתחיל ללמוד לקרוא, לאט לאט למד דברים נוספים עד שנהפך להיות רבי עקיבא אחד מגדולי החכמים שידע עם ישראל.
בספרו "מצויינים: ממה עשויה הצלחה" מזכיר מלקולם גלדוול פעמים רבות את חוק 10,000 השעות. הכלל הזה שמבוסס על מחקרו של הפסיכולוג השוודי אנדרס אריקסון, מתאר את כמות שעות התרגול שאדם צריך להשקיע בתחום מסויים על מנת להיות מומחה בו (כך לדוגמא הוא מביא את סיפורו של ביל גייטס שעוד מבית הספר כשעוד היו מחשבים רק למוסדות גדולים מאוד, הצליח להשיג גישה לאחד כזה ולשבת עליו במשך שעות על גבי שעות).
פעמים רבות אנחנו רואים אנשים שמצליחים בתחום מסויים ברגע אחד, מה שאנחנו לא רואים זה את כמות השעות שהם השקיעו עד הרגע שבו הם פרצו לתודעה.
[2] אמור מעט ועשה הרבה – [ד] יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. [ה] וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ–כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. [ו] וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. [ז] וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. [ח] וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. (בראשית יח)
במספר פסוקים בודדים מעידה התורה על אברהם אבינו שידוע כגדול מכניסי האורחים, ובהיותו אבי האומה אופיו טבוע בכל אחד ואחד מאיתנו. אברהם שמציע לאורחיו לחם ומים, בסופו של דבר פותח להם שולחן כיד המלך ומסדר בו כל מעדני עולם.
מהצד השני מוכרת האימרה המתארת אדם המפזר הבטחות ללא כיסוי, "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול", או במשפט האלמותי מתוך הסרט "הטוב הרע והמכוער", " When you have to shoot, shoot. Don't talk" (כשאתה צריך לירות, תירה, אל תדבר).
[3] והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות – במסכת כתובות (קיא:) אומר רבי יוחנן, טוב המלבין שיניים לחברו ממשקהו חלב. לפניו גם שלמה המלך החכם באדם התייחס לעניין זה כשכתב (משלי טו,יז): טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו. מחקרים רבים מראים שבני אדם נוהגים להגיב בצורה אוטומטית למצב הרוח של האדם העומד מולם. כאשר אנחנו מחייכים לאנשים הנמצאים סביבנו אנחנו יוצרים בפעול סביבה שנעים לשהות בה.
בבניין משרדים גדול בארה"ב, נתקע אחד מעובדי המעבדה באחד ממקררי הענק הקיימים במתחם לאחר שעות העבודה (היה זה מקרר מהסוג שלא ניתן לפתיחה מבפנים). לאחר כשעה שניסה לצעוק לעזרה ולדפוק בכל כוחותיו על הדלת בתקווה שמישהו ישמע ויציל אותו, התיישב על אחד הארגזים באנחה והבנה שככל הנראה מכאן לא יצא בחיים.
כעבור מס' דקות נפתחה דלת המקרר ע"י שומר המפעל. אותו עובד שלא ידע את נפשו מרוב אושר, חיבק בחוזקה את השומר הודה מעומק ליבו ושאל: איך ידעת שאני פה? ענה לו השומר, האמת שלא ידעתי חיפשתי אותך. חיפשת אותי?! שאל בתדהמה, למה שתחפש אותי?
ענה השומר, אני עובד פה כבר עשרות שנים, בכל יום חולפים על פניי אלפי העובדים של הבניין בבוקר בהגעתם לעבודה ובערב בצאתם ואף אחד מהם לא פנה אליי מעולם. מזה מס' חודשים אדם אחד בלבד אומר לי שלום פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב. היום בבוקר קיבלתי שלום אך למרות שכל העובדים עזבו לא קיבלתי עדיין את השלום של הערב ולכן הלכתי לחפש אותך.
החיוך והמילה הטובה יש בכוחם להרים את מי שנמצא לידינו, הם יכולים לפתוח לנו דלתות בחיים ובמקרים מסויימים אף להציל אותנו.
אם עדיין לא הצלחת בתחום שחשוב לך, תדע שהסיבה אינה בגלל שאתה כישלון, אלא רק בגלל שבחרת בשיטה הלא נכונה.
