" הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף "
" הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי "
השאיפה של האדם בעולם הינה להתרחק מהגאווה ולהידבק בענווה
פירוש המשנה: אדם ששמו הולך לפניו מתוך שררה – סופו שיאבד את שמו, מי שלא ממשיך לשנן את מה שלמד – סופו ששוכח את תלמודו, מי שאינו לומד כלל – אין טעם לחייו, מי שמשתמש בכתרה של תורה (או בתלמידיו) – חלף ועבר מן העולם.
גם בימינו שגור המונח "עשיר כקורח" כדימוי לעושרו של אדם, קורח שהיה משבט הלויים שנבחרו לשרת בקודש היה אדם גדול, היה לו רכוש רב, הוא היה חכם מאוד ובנוסף פעמה בו רוח הקודש. על אף מעמדו הרם החליט קורח לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה רבינו ואהרון הכהן ולבקש לעצמו את הנהגת העם.
הפרשנים מסבירים שהסיבה שקורח כעס על משה היתה כי מינו את בן דודו לנשיא של שבט לוי ולא אותו, בעוד שקורח חשב שהוא חשוב יותר. גאוותו של קורח מביאה אותו לכדי מרד במנהיגותו של משה רבינו ובסופו פוערת האדמה את פיה ובולעת את קורח ואת כל האנשים שהחליטו לתמוך בו בדרך זו.
מה מביא אדם מורם מעם לבקש לעצמו תפקיד גבוה יותר? מה גורם לאדם לאדם להחליט שהוא יודע הכל ולכן יכול להפסיק ללמוד? מה גורם לאדם להשתמש בכפופים לו לטובתו האישית? כל אלו דברים הנמשכים אל האדם כתוצאה מגאוותו, זה גם מה שגרם לקורח לבקש לעצמו את הנהגת העם מול משה למרות ידיעתו שבכך הוא יוצא נגד בורא עולם (שהוא זה שבחר במשה).
הפך מידת הגאווה שאנו רוצים להתרחק ממנה היא מידת הענווה שבה היה דבק הילל הזקן (התנא ששונה את שתי המשניות), המביאה לכך שלא משנה מה מעמדו של אדם ומהן רוחב ידיעותיו, הוא רואה את עצמו כאילו אינו גדול מספיק ואינו יודע מספיק ולכן אומר לעצמו "אם אין אני לי מי לי", כלומר אם אני לא אשב ואלמד אין אף אחד בעולם שיעשה זאת בשבילי ואשאר אדם חסר ידיעות ובמעמד נמוך שכן בשונה מעושר לא ניתן לרשת מעמד וידע.
גם כשכבר יעשה את כל זה חשוב שהאדם יזכור שעדיין לא הגיע אפילו לחצי ממה שהנשמה שלו יכולה ורוצה להגיע. המהר"ל מדמה את זה לאדם פשוט שמתחתן עם בת של מלך, שלא משנה כמה יעבוד ויביא לה כסף ופינוקים עדיין זה יהיה פחות ממה שהיא הורגלה בבית אביה. ולבסוף זמננו בעולם קצר ואין אדם יודע מתי הוא יסיים את דרכו ולכן עלינו להתחיל כבר מעכשיו ללמוד לעמול ולגדול.
שני אנשים התערבו ביניהם האם יצליח אחד מהם להכעיס את הילל הזקן שהיה אז נשיא ישראל, במידה ויצליח יקבל 400 זוז שהיו הון עתק באותה תקופה. הלך אותו אדם אל ביתו של הילל הזקן כשעה לפני כניסת השבת ובזמן שהילל היה מתקלח לכבוד השבת, וקרא בקול: מי כאן הילל? מי כאן הילל?
יצא הילל הזקן כשהוא עטוף בחלוק ושאל את האיש בנחת, מה רצית בני? ענה לו האיש יש לי שאלה חשובה לשאול אותך, מדוע ראשי התינוקות בבבל אליפטיים?
השיב לו הילל הזקן, שאלת טובה שאלת, והתשובה לכך הינה שהמיילדות בבבל אינן מומחיות מספיק ועל כן ראשם של התינוקות נפגע כתוצאה מכך. הלך האיש והילל חזר לחפיפת ראשו.
לאחר כעשר דקות חזר אותו אדם וקרא בקול גדול: מי כאן הילל? מי כאן הילל?
שוב יצא הילל הזקן כשהוא עטוף בחלוק ושאל את האיש בנחת, מה בפיך בני? ענה לו האיש יש לי שאלה גדולה וחשובה לשאול אותך, למה העיניים של האנשים הגרים בתרמוד רכות?
השיב לו הילל בשלווה, זו שאלה נהדרת, הסיבה לכך היא מקום מגוריהם אשר נמצא במדבר, וכתוצאה מהרוחות נכנס החול לעיניהם והופך אותן לרכות. סב האיש על עקבותיו והילל חזר להכנותיו האחרונות לקראת שבת.
כעבור כעשרים דקות נוספות שב האיש וצעק בקולי קולות, מי כאן הילל? מי כאן הילל?
גם הפעם יצא אליו הילל הזקן בחלוקו וחיוך על שפתיו, כן בני במה אוכל לעזור? השיב האיש עלתה לי קושיא עצומה והיא אינה נותנת לי מנוח, מדוע רגליהם של האנשים באפריקה רחבות?
אמר לו הילל הזקן בנחת, זו אכן שאלה עצומה, זה בגלל שהם נוהגים ללכת יחפים על החולות ודבר זה גורם להתרחבות של כפות רגליהם. אמר אותו אדם להילל, ישנן עוד שאלות רבות המנקרות במוחי, אך חושש אני כי תכעס עלי, התיישב הילל הזקן לצידו ואמר לו, בני, כל השאלות שיש לך אתה מוזמן לשאול, אני לרשותך כמה זמן שיידרש.
שאל אותו האיש, האם אתה הוא הילל הזקן שיש מי שמכנה אותו נשיא ישראל? אמר לו, אכן אני האיש. אם ככה אמר אותו אדם, הלוואי שלא ירבו כמותך אנשים בישראל. שאלו הילל, בני, למה שתאמר דבר שכזה? ענה לו האיש, מפני שבגללך הפסדתי 400 זוז.
אמר לו הילל הזקן, עדיף שתפסיד 400 זוז ועוד 400 זוז ובלבד שלא אכעס.
ישנה תכונת אופי אחת של משה רבינו שהיה האדם הגדול ביותר שחי אי פעם, עליה מעידה התורה, "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אש על פני האדמה" (במדבר יב,ג), במובן מסויים זו גם המידה שהופכת אותו להיות האיש הזה.
הענווה דורשת מאיתנו לסלוח, לוותר ולכבד כל אדם (אפילו ילד קטן), אבל יותר מזה מאפשרת לנו לחיות בנחת מבלי להתרגש ממה שאחרים אומרים או עושים לנו.
בואו נאבחן את עצמנו על הסקאלה שבין גאווה לענווה ונייצר מציאות שתזיז את המחוג אל עבר הענווה, כמה שיותר, יותר טוב.
