" יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם"
"יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם"
אם תלכו אל גן הילדים הקרוב ואולי אפילו במדף הספרים בביתכם, תוכלו למצוא את הספר "הבית של יעל". הספר שנכתב ע"י מרים רות, מתאר את חיפושיה של ילדה בשם יעל אחר מקום שיוכל להיות הבית שלה. בתחילה היא מנסה את סל הכביסה אך למרות שהוא צבעוני ויפה אין בו מספיק מקום ולכן היא ממשיכה בחיפושים. לאחר מכן היא נכנסת אל מתחת לשולחן ושמחה בבית החדש שלה, "שמחה יעל: איזה בית יפה איזה בית נעים חושך בפנים וחמים", אך לאחר שאמה מקפלת את המפה הבית נעלם. בסופו של דבר מוצאת הילדה בית בדמות ארגז גדול הנמצא בחצר.
מבחינת בני האדם, הבית אינו רק מחסה מפני העולם שבחוץ אלא מהווה את מקום המבטחים הנפשי שלהם. הבית הוא המקום שבו אנו מתפרקים מכל ההגנות שאנו שמים על עצמנו כאשר אנחנו יוצאים לעולם וכתוצאה ישירה מכך יש למתרחש בו השפעה חזקה מאוד על הנפש שלנו, גם כאשר אנו נמצאים בבית מעט עדיין ההשפעה של מה שקורה בו בעלת משקל גבוה יותר ממה שחווינו מחוצה לו.
יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן מסבירים לנו במשנה כיצד עלינו לעצב את האווירה בבית כך שיהווה כר לצמיחה והעצמה והם עושים זאת באמצעות שלושה עקרונות:
[1] חכמה – "… העגלה נוסעת אין עצור, קפצת ממנה היום חלפו שעתיים והנה נשארת מאחור", במילותיו האלמותיות בשירו "נשל הנחש" מציב בפנינו מאיר אריאל את המשמעות של עמידה במקום והחשיבות להישאר כל הזמן בתנועה. הלמידה והחיפוש אחר דרכים שיעזרו לנו להשתפר, מאפשרים לנו להישאר בתנועה מבלי לקפוא על השמרים, והדרך הטובה ביותר ללמוד היא מהאנשים שעשו זאת קודם (אין חכם כבעל הנסיון). במשנה יוסי בן יועזר, מחלק את השגת החכמה לשלושה רבדים:
יהי ביתך בית ועד לחכמים – עצם המציאות של סביבה שיש בה תלמידי חכמים משפיע על האדם ללמוד ולהשתפר בהקשר הזה חשוב להזכיר את "ארון הספרים היהודי" הנמצא כמעט בכל בית ומהווה מעטפת של חכמה עבור בני הבית. והוי מתאבק בעפר רגליהם – המהר"ל מסביר שכדי ללמוד בצורה הטובה ביותר, אנו צריכים להתחבר אל אדם מתוך הערכה והיכרות בחכמתו, משום שאם נהיה כחברים שווים יקשה עלינו הדבר לקבל את דבריו וללמוד ממנו. והוי שותה בצמא את דבריהם – לבסוף בהמשך דבריו של המהר"ל, על מנת לקנות ולהשיג את החכמה האדם חייב לראות בה צורך קיומי בדומה לשתיה שאנחנו לא יכולים להתקיים בלעדיה, כך אנחנו צריכים להיות "צמאים" לחכמה שתוביל אותנו לשיפור והתקדמות.
[2] נתינה – הרב שמחה כהן בספרו "הבית היהודי" מסביר כי משמעות הביטוי "עני" אינו רק אדם חסר אמצעים שנצרך לבריות, אלא כל אדם הנצרך לחברו במשהו מסויים ולכן גבר נחשב "עני" של אשתו ואישה נחשבת ה"עניה" של בעלה שהם זקוקים אחד לשניה וכך גם הילדים "עניים" של הוריהם. ישנה חשיבות גדולה שכל אחד מ"עניי" הבית יקבל את כל צרכיו באהבה, כאשר כל בני הבית מקבלים את צרכיהם תשרור בבית אווירה טובה ונעימה שתיצור בית שכיף לחיות בו.
[3] ראיית הטוב – מסופר על מלך אחד שהיה לו יועץ קרוב שעל כל דבר שקרה אמר "הכל לטובה". יום אחד יצאו המלך ויועצו הקרוב לציד, לאחר כשעה של שוטטות ביער הבחינו בצבי שמלחך עשב בצד הדרך. הרים היועץ את רובהו והתכונן ללחוץ על ההדק, לפתע נפל איצטרובל ופגע בידו. מעצמת ההפתעה והכאב הוסט קנה הרובה לכיוון המלך וכדור שנפלט מרובהו פגע באצבעו של המלך. היועץ שנבהל ממה שקרה התחיל לדקלם – "הכל לטובה, הכל לטובה" אך המלך שלא יכל לסבול זאת, החליט לקשור אותו אל העץ הקרוב ולשוב לבדו אל הארמון, ובינתיים המשיך היועץ בשלו הכל לטובה. בדרכו חזרה לארמון הותקף המלך ע"י שבט של עובדי אלילים שחיפשו אדם על מנת להקריב לאלוהיהם. החוק היחיד לגבי המוקרבים בשבט זה היה שלא יהיו בעלי מום ולאחר בדיקה מקיפה גילו את פציעתו של המלך ברגלו ועל כן שיחררו אותו. אז הבין המלך שאכן כפי שאמר יועצו הכל היה לטובה. חזר המלך לשחרר את היועץ, סיפר לו את שקרה וביקש את סליחתו על שהשאירו באמצע היער לבדו. אמר לו היועץ, אדוני המלך גם זה היה לטובה שכן אם הייתי איתך באותו הזמן היו מקריבים אותי.
"הכל לטובה" או בתצורה הרווחת יותר "חצי הכוס המלאה", הינו מונח מתחום הפסיכולוגיה החיובית המגדיר אופטימיות וגישה חיובית כמרכיב חשוב בהשגת שגשוג אישי. המהר"ל בפירושו למשנה מדייק על המילים "ואל תרבה שיחה עם האישה" כי מדובר דוקא על שיחה הנוגעת לפגמים הקיימים בבית שלרוב מפריעים יותר לאישה כדוגמא – נזילה, מרצפת מתנדנדת לכלוך על הקיר וכיו"ב – (מזמין כל אחד מכם לחשוב למי זה מפריע יותר אצלו בבית). העיקרון החשוב הוא שאם נרצה שהבית יהיה לנו מקור כוח עלינו להימנע מעיסוק בדברים השליליים ולהרבות בראיית חצי הכוס המלאה.
לבסוף נסו רגע לחשוב עם עצמכם – האם הבית נותן לי כוח? או שואב ממני את כל האנרגיה? (אם השני הוא הנכון אז אולי זה רעיון טוב מאיפה להתחיל), בהצלחה.
