" שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת "
" אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל "
לאחר מות רבותיו התמנה רב הונא שהיה מגדולי האמוראים בבבל לתפקיד ראש ישיבת סורא, ומספרים בגמרא (כתובות, קו.) שמרוב שהיו שיעוריו מלאים באנשים, היו רואים בא"י את האבק הרב שהיה פורח לאוויר כתוצאה מקימתם של הנוכחים בסוף השיעור. על אף מעמדו הרם היה רב הונא דואג לאנשי עירו ולעניים בפרט, כך למשל היה מסייר בעירו ודאג שיהרסו ויבנו מחדש כל בניין שמט לנפול ואם בעלי הבניין היה אדם עני היה רב הונא משלם מכספו על בנייתו מחדש. בנוסף כאשר היה מתיישב לאכול היה פותח את דלת ביתו ומזמין את כל מי שרצה להצטרף לארוחה. רב הונא שלא רצה להנות מכבוד התורה לא הסכים לאיש מתלמידיו לעשות למענו עבודות שיש בהם משום ביזוי (ואפילו קל שבקלים).
בשיחותיו של הרב אורי שרקי (http://ravsherki.org) מובא כי פעמים רבות ובייחוד בדתות אחרות אנשי הדת העוסקים בעולם הרוח, מתנתקים מעולם החומר מתוך מחשבה שקיימת סתירה בין העולמות. כך לדוגמא בבודהיזם מקובל שתכלית האדם להיות נזיר, מי שאיננו נזיר צריך לפרנס את הנזירים ואם יעשה זאת כראוי יזכה שבגלגול הבא גם הוא יהיה נזיר.
שמעיה מלמד אותנו כי המלאכה והדאגה לפרנסת הבית הינם חלק בלתי נפרד מהעולם ולא כדאי ל"התעצל" ולהגיע לידי כך שמישהו אחר דואג לפרנס אותנו, שכן דבר זה מביא למצב שבו אנו חייבים לו, ותלויים בו. בעניין זה אנו יודעים על הילל הזקן שהיה תלמידו של שמעיה, שהיה עובד קשה לפרנסתו, בחצי ממשכורתו הביא אוכל לביתו ועם החצי השני שילם לשומר בית המדרש על מנת ללמוד תורה.
בנוסף חשוב לדייק כי הכוונה בשנא את הרבנות הינה לכל צורות השררה ולאו דווקא להיות רב ובנוסף שאין לשנוא את הרב או את בעל השררה, אלא שאדם שנמצא במעמד כזה צריך שלא להנות מהכבוד שעושים לו אחרים על מנת שזה לא יביא לנפילתו.
הדבר הנוסף הנוגע לבעלי השררה הינו גודל האחריות המונחת על כתפיהם. בערב פסח בשנה אחת, נשברה האסלה בביתו של האדמו"ר בחסידות גדולה, כמו בכל בית קראו לבעל מלאכה שיחליף את האסלה השבורה לפני החג על מנת שיוכלו להשתמש בשירותים. עד מהרה התפשטה השמועה בכל רחבי אותה חסידות ומאז בכל הבתים הנמנים עם אותה חסידות מחליפים את האסלות בכל ערב פסח.
לכל מנהיג או אדם גדול ישנה אחריות על הנמנים תחתיו שכן טעות קטנה שלו עלולה להביא נזק גדול הרבה יותר מטעות של אדם פשוט. האמת שלא חייבים להיות רבנים גדולים או ראשי ממשלה בכדי להפנים את כובד המשקל והאחריות. קחו לדוגמא טייס שמספיק שיטעה בכוונון המטוס בשתי מעלות במהלך הטיסה והמטוס על נוסעיו יגיע למקום אחר ומרוחק מהיעד שתוכנן לו מלכתחילה.
בסופו של דבר כמעט כל אחד מאיתנו מגיע לסיטואציה שבה הוא נמצא "מעל" מישהו אחר, זה יכול להיות הילדים שלנו, יכול להיות עובדים שלנו, יכול להיות גם כל אדם אחר שנמצא תחת אחריותינו באותו רגע – במילים אחרות, יש לנו אחריות!
