" הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ "
הכרת הטוב הינה אבן הבסיס להצלחה סיפוק ואושר.
מי לא שמע על יוסף? העבד בבית פוטיפר שהושלך אל הכלא, שם בכלא הוא פתר את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים של פרעה וכפתרונו כך היה. האסיר ששוחרר על ידי פרעה מלך מצרים בכבודו ובעצמו ופתר את חלומו על שבע שנות שפע ולאחריהן שבע שנות רעב. המשנה למלך שדאג לשמור מזון בשנות השפע על מנת שיהיה מספיק אוכל במצרים גם בשנות הרעב.
אפשר לומר שיוסף היה האדם הכי מפורסם במצרים, אולי אפילו יותר מפרעה עצמו ועדיין אומרת התורה "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף " (שמות א,ח), בפירושו על הפסוק מביא רש"י את מחלוקתם של רב ושמואל בגמרא " חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו ".
אצל שניהם ניתן להבחין בהתעלמות המוחלטת של פרעה מכל מה שעשה יוסף למען מצרים ובשתי השיטות ניכרים דברי המשנה שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראים כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו, בימינו המונח שמתאר את התופעה יותר מכל הוא "להשתמש ולזרוק".
המהר"ל כמו רבים מהפרשנים מייחס את המילה רשות המופיעה בתחילת המשנה לפוליטיקה, אך למען האמת בהתנהגות מסוג זה ניתן לחזות גם במישורים אחרים. בעולם העסקי ניתן להבחין בחברות שהופכות את העולם על מנת שנצרוך מהן שירותים אך כשאנו מעוניינים להתנתק מהשירות, מעבירות אותנו בדרך חתחתים ובנוסף ישנם אנשים שעושים זאת גם ברמה האישית.
המשנה מציעה לנו להתרחק מאנשים שכאלו אבל יותר מכך, עלינו לשים לב שאנחנו בעצמנו לא נוהגים בצורה שכזו מול אנשים אחרים, כמו שנכתב בספרות חז"ל והוטבע שפה העברית " בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן " (במדבר רבה כב,ד).
עד עכשיו דיברנו על מה לא, אבל מה כן?
"הפסיכולוגיה החיובית" עוסקת בחקר האושר והשגשוג האנושיים. בניגוד לפסיכולוגיה הטיפולית הקלאסית, שהתמקדה בזיהוי פתולוגיה נפשית ובטיפול בה, הפסיכולוגיה חיובית מנסה למצוא ולטפח "חוזקות" ולהפוך את חייו של האדם לחיים נורמטיביים ומספקים יותר.
הכרת תודה הינה אחת השיטות המזוהות ביותר עם תחום הפסיכולוגיה החיובית, מי שביסס את השיטה היה מרטין סליגמן שהשווה בין שתי קבוצות של אנשים שסובלים מדיכאון. הדרך שבה טופלו משתתפי הקבוצה הראשונה היה טיפול פסיכולוגי, בעוד על חברי הקבוצה השנייה הוטל לכתוב בכל יום שלושה דברים עליהם הם מוקירים תודה. לאחר 30 יום בחנו בצורה קלינית את משתתפי המחקר ולהפתעתם של החוקרים מצבם של מכירי התודה היה טוב יותר מזה של מקבלי הטיפול הפסיכולוגי.
הכרת תודה או הכרת טובה כשמן כן הן, הכרה בעזרה שקיבלתי מאדם מסוים, ואם צד אחד של המשוואה ממנו אנו רוצים להתרחק הוא כפיות טובה, אז נראה שמצאנו את הכיוון שבו עלינו להשקיע את מרצנו.
