הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא "
כאשר אדם הולך אחר תאוות הגוף זה פוגע בו וכשהולך אחר רצון הנשמה זה משפר ומקדם אותו.
המהר"ל מחלק את המשנה כפונה אל שני החלקים שבאדם, גוף ונשמה. כאשר אדם הולך אחר תאוות הגוף זה פוגע בו וכשהולך אחר רצון הנשמה זה משפר ומקדם אותו.
אדם שמרבה בפעולות שמטרתם הנאה גופנית, עלול להגיע למצב של התמכרות. ההתמכרות היא מצב פסיכולוגי המאופיין בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג גירוי מסויים וממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד לדוגמא שינה או יחסים חברתיים(מתוך ויקיפדיה).
קיימים סוגים רבים של התמכרויות אך בכולם האדם הסובל מהתמכרות מאבד שליטה והופך להיות שבוי של אותה התמכרות כאשר סף הגירוי עולה לאורך זמן ולכן נדרש שימוש מוגבר, כמו שהיטיב להגדיר רב יהודה במסכת סנהדרין (קז.) "משביעו רעב, מרעיבו שבע".
בשנת 2015 עלה יוהאן הארי על במת טד (Ted) ודיבר על הצורה שבה צריך להתייחס להתמכרות, את ההרצאה הוא חתם במשפט "ההפך מהתמכרות הוא אינו פיקחות, ההפך מהתמכרות הוא חיבור". החיבור הזה הוא חיבור קודם כל לעצמנו, לנשמה שלנו והחיבור הזה יכול לקרות דרך סיפוק צרכיה של הנשמה בלבד.
המשנה מפרטת חמישה דברים שמובילים אותנו לכל אחד מהכיוונים ובסופו של יום אנחנו צריכים לזכור, בחירה בגוף משמעותה העדפתו על פני הנשמה.
הרב מיכאל לסרי, ממחיש את העניין באמצעות "הסוס והרוכב", אם הרוכב רוצה להגיע ליעדו עליו לשלוט בסוס ולא לאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו, אם ירפה הרוכב את אחיזתו ירד הסוס מהדרך בחיפוש אחר אוכל או כל דבר אחר שיעלה על דעתו באותו רגע וכך עלולה דרכו של הרוכב להתארך.
בסופו של יום אנחנו נדרשים להחלטה הפשוטה, האם הנשמה תהיה שבויה של הגוף או שהגוף יובל על ידי הנשמה, זה בידינו.
ניסוח נהדר! תודה!