" רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ "
בכל מצב שבו אנחנו נמצאים, קשיים, אתגרים, פחדים וחששות, אנחנו לא לבד.
בשנת 1958 פירסם הפסיכואנליטיקאי האנגלי דונלד ויניקוט את מאמרו "היכולת להיות לבד", במאמר טוען וינקוט כי זהו אחד הסימנים החשובים ביותר בהתפתחות הרגשית המתאר מצב בו תינוק מסוגל לשחק, לחקור ולהתנסות בדברים חדשים בצורה עצמאית כתוצאה מהידיעה שאימו נמצאת איתו באותו מרחב ומקרינה לסביבתו ביטחון ורוגע, בסופו של דבר תחושות אלו ימשיכו ללוות את הילד גם כאשר אימו כבר לא תהיה בסביבתו הקרובה ויהוו בסיס להתפתחותו ועוגן להתגברות על החרדה הנלווית לכניסה לעולמות חדשים שמלאים באי ודאות.
באתר האינטרנט של טנא (להיות לבד ולא להיות בודד) מבוצעת הבחנה בין להיות לבד שמשמעותו להיות פיזית ללא אנשים נוספים לבין להיות בודד שמשמעות שאין מישהו שמבין אותנו או מחובר אלינו (גם אם מוקפים באנשים).
על מנת שלא נהיה בודדים, יש ביכולתנו לסגל לעצמנו את התחושה שבורא עולם איתנו בכל מצב באמצעות החיבור לבורא עולם דרך קריאת שמע ותפילה להם יש כוח לתת לנו את תחושת הרוגע והביטחון הדרושים כדי לפרוץ דרכים חדשות וכדי להתמודד בהצלחה עם קשיים ופחדים כמאמר דוד המלך "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי" (תהילים כד,ג).
אחד מהפסיכולוגים שטיפל בהלומי הקרב לאחר מלחמת יום הכיפורים סיפר שבין מטופליו כמעט ולא היו אנשים מאמינים, הסיבה לכך טמונה לדעתו באחד מהגורמים לפוסט טראומה, תחושת בידוד של האדם במצב קיצון זה, בעוד המאמינים מרגישים שבורא עולם איתם ולכן גם אם הם לבד בסיטואציה הם אינם בודדים, כמו כן באחת משיטות הטיפול בהלם קרב מעולמות הפסיכותרפיה חוזרים בצורה מבוקרת עם האדם הפגוע לסיטואציה שבה היה ונותנים לו את התחושה שנמצאים שם יחד איתו.
אחת מהתכונות המדהימות של המוח שלנו היא המסוגלות להתמקד בדבר אחד בכל פעם, אז איך אנחנו בכל זאת עושים לפעמים דברים בו זמנית? (לדוגמא מדברים תוך כדי נהיגה) באמצעות ההרגלים שנוצרים במוח כך שהוא לא נדרש להשקיע משאבי חשיבה בביצוע המשימה. אך לצורך רכישת ההרגשה שאיננו לבד אנחנו חייבים להיות נוכחים תודעתית ולכן מי שעושה תפילתו קבע מונע מעצמו את תחושת הביטחון והרוגע מהקשר עם בורא עולם.
מחסום נוסף שעלול למנוע מאיתנו את הקשר הזה באמצעות התפילה היא ההרגשה שבגלל שהמעשים שלנו לא טובים איננו ראויים לכך, כל כך אומרת המשנה ואל תהי רשע בפני עצמך, בגמרא במסכת ברכות (י.) מובא בשמו של המלך חזקיה "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", כלומר אפילו כשכבר נגזרה על אדם גזירה על דברים שעשה עדיין יכול תמיד להתפלל ולהתחבר חזרה לבורא עולם.
את תפילתי אשא כך הלאה הלאה, עוד לוחשות שפתי מתוך עוני, אני יודעת מישהו למעלה, רואה אור עששית בחלוני. אך לעת ערב עם רוח ערב, עלה נושר לו על גג ביתי, אני יודעת אני שומעת, מישהו הולך תמיד איתי. (מתוך מילותיו של רמי קידר בשיר "מישהו הולך תמיד איתי", עפרה חזה).
כרגיל – יפה ומדויק!