" הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ "
החצנת הכעס פוגעת באדם שמולנו, הפנמתו הופכת אותנו לפצצה מתקתקת, שחרורו מאפשר לנו לחיות בשלוה.
הכעס לפי ויקיפדיה הינו תגובה נפשית וגופנית לעצב פחד או תסכול ועשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ו/או חשיבה שיפוטית כלפי מושא הכעס.
מורה אחד יצא עם תלמידיו לטיול בהרים, כשעברו בכפר קטן ראו שני חברים שצועקים אחד על השני וניכר על פניהם כי הכעס בוער בהם. שאל המורה את תלמידיו, מדוע אנשים צועקים כשהם כועסים אחד על השני? ובמיוחד כשהם עומדים אחד ליד חברו ויכולים לומר זאת בקול נמוך ועדיין ישמעו אותם? לאחר שנותר ללא מענה, אמר המורה: כשאנשים כועסים הלבבות שלהם מתרחקים ועל כן הם חייבים לצעוק בכדי לפצות על המרחק.
הכעס יכול להתבטא בצורה מוחצנת כמו צעקות, התפרצויות זעם ואלימות מילולית ופיזית או בצורה מופנמת כמו כליאת רגשות, התעלמות ותחושת אשמה עצמית, אך התוצאה של שניהם זהה, ריחוק. את ההתמודדות עם הכעס שהוא רגש אנושי ולא תמיד יש בכוחנו לשלוט בו, ניתן לבצע באמצעות שני כלים מרכזיים:
[1] אימון – אל תהי נוח לכעוס אומר רבי אליעזר אך כיצד ניתן להימנע מכעס אם מדובר ברגש שמתפרץ מתוכנו גם בלי שנרצה בכך? אחד המרכיבים של הכעס הינו התחושה שמישהו עושה לנו דווקא או התחושה שלא אכפת לו מאיתנו, ככל שנצליח להיות אמפתיים ולהבין את האדם שמולנו ממילא העוקץ יצא ובלון הכעס יישאר ללא אוויר.
סטיבן קובי שכתב את הספר 7 "הרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מספר שעלה בוקר אחד על הרכבת התחתית בניו-יורק והקרון בו התיישב היה רגוע ושליו. לאחר מס תחנות עלה אב עם ילדיו, האב התיישב ועצם את עיניו וילדיו פתחו בהמולה שכללה ריצות קפיצות ורעש. סטיבן קם מתוך כעס והעיר לאב על הרעש שעושים ילדיו, ענה לו האב אתה צודק, אך איני יודע כיצד להרגיעם שכן אימם נפטרה זה עתה והם נמצאים בסערת רגשות, כעסו של סטיבן קובי שכח ובמקומו חיפש דרכים לעזור לאב ולילדיו.
[2] שחרור כעסים – לא פעם מגיעים לחדשות מקרים בהם אנשים נורמטיבים פוגעים בגופם של הקרובים להם ביותר, התפרצות מוחצנת של הכעס משאירה את האדם שמולך פגוע אך כעס מופנם הופך את האדם לפצצה מתקתקת שהנזק מהתפוצצותה עשוי להיות בלתי הפיך. על זה אומרת המשנה ושוב יום אחד לפני מיתתך, המהר"ל מסביר שאדם לא יודע מתי מגיע יומו האחרון ולכן צריך לשוב בתשובה בכל יום. אם הגעת למצב של כעס אל תחכה שיעבור לבד. את הכעס ניתן וצריך לשחרר על ידי דיבור והבנה של הגורמים לו והאם הוא מוצדק או לא אך גם במקרה שהוא מוצדק, אם נסלח לאדם שמולנו נוכל להשתחרר מהכעס ולהתקרב בחזרה.
בגמרא (בבא מציע נט:) מסופר על נידויו של רבי אליעזר בעקבות אי הסכמתו לקבלת הכרעת הרוב בשאלה הלכתית הידועה גם כ"תנורו של עכנאי", כתוצאה מהנידוי נפגע רבי אליעזר וכשנפל על פניו בצער נפטר בשל כך רבן גמליאל, רבי אליעזר מדגיש בפנינו את העניין שגודל הנזק הנובע מהכעס הוא לפי גדולתו של האדם הכועס.
הבנה, אמפתיה ומחילה לאדם שהכעיס אותנו לא הופכת אותנו לפראיירים, אלא משחררת אותנו מהכעס, הופכת את חיינו לטובים ורגועים יותר ואת חיי הקרובים לנו לבטוחים יותר
