" רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה "

משברים הם חלק בלתי נפרד מחיינו, זיהוי מוקדם ככל הניתן יאפשר לנו לבצע התאמות מהירות בצורה שבה אנחנו פועלים, כאלה שיובילו אותנו לצמיחה מהירה.

במקומות רבים בתנ"ך ובספרות היהודית הענפה מוזכר המשבר כמקום הלידה, התנקזות של קושי וכאב שמהם ברגע אחד נולדים וצומחים חיים חדשים. הרב יגאל כהן נותן בשיעוריו פרשנות מעניינת למילים שכתב שלמה המלך בספר משלי (כד, טז) "שבע יפול צדיק וקם…", רק אחרי שאדם קם שבע פעמים ממשברים, רק אז הוא נחשב צדיק.

רוב הסיפורים של אנשים שמצליחים מאוד בתחומם, מתחילים דווקא בנקודת משבר גדולה, ויותר מפעם אחת הם נוהגים לתאר את המשברים שהיו להם לאורך הדרך כמתנות שבלעדיהן לא היו מגיעים לאן שהגיעו. אפשר לומר שגודל ההצלחה של האדם הינה כגודל וכמות המשברים מהם הוא קם.

רבי עקיבא נותן לנו במשנה את השיטה הטובה ביותר לקום ולצמוח ממשברים דרך שלושה שלבים, זיהוי ובלימה, הערכת מצב ובנייה מחדש.

זיהוי ובלימה – בתנאים של ראות מוגבלת, כמו טיסה בתוך עננים, ערפל, או בשעות הלילה, אין לאופק נקודת ייחוס ברורה. שיווי המשקל הפנימי של הטייס, שמבוסס על תחושות גופניות, עלול להטעות אותו ולגרום לו לתחושה שהוא פונה או עולה למרות שהמטוס טס ישר. בדיוק למקרים כאלו שנקראים 'איבוד התמצאות מרחבית' יש בתא הטייס את מד האופק (ג'יירוסקופ), מד האופק הוא מד מכני לחלוטין ומתוכנן כך שבכל מצב נתון הוא מראה את מצב המטוס ביחס לקו האופק של כדור הארץ, כדי שהמטוס לא יתרסק, בכל מצב של סתירה בין מד האופק לתחושות העצמיות של הטייס, הטייס חייב ללכת לפי מד האופק.

כשהאדם מאבד את הכיוון הוא נוטה בדרך כלל לעסוק בשטויות, אבל שחוק וקלות ראש הם רק תחילת ההידרדרות ממצב של התגברות הנפש למצב של התגברות מוחלטת של כוחות הגוף, במצב כזה, גם אם התחושות הפנימיות של האדם יספרו לו שהוא בכיוון הנכון הוא יידרש להתיישר חזרה לפי מד האופק הרוחני שניתן לנו ע"י חז"ל, המסורת היא הקו המנחה שסולל לנו את הדרך להתגברות כוחות הנפש על כוחות הגוף, ובכל פעם שיש סתירה בין התחושות הפנימיות שלנו בעניין מסוים לבין המסורת הנתונה בידינו, ובכן אתם כבר יודעים מה לעשות.

הערכת מצב – תרי"ג מצוות מחולקות לשני סוגים, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. בכל תחום שבו נוצר כשל, התחקור מתרכז בשני הדברים, מה עשינו למרות שלא טוב לעשות אותו ומה לא עשינו למרות שהיינו צריכים.

גם ההצלחה מתנהגת באופן דומה, המעשר הינו סמל לנתינה, ליצירת משהו למען מישהו אחר (הרבה מעבר ל – רק כסף) ולכן השאלה העיקרית שנשאל את עצמנו ברגע של משבר או קושי היא, האם הנתינה שלנו מספקת, האם אנחנו יוצרים מספיק ערך בעולם ומזינים את תחושת הסיפוק שלנו כראוי. הנדרים לעומת זאת מסמלים את העוגנים על פיהם אנו פועלים על מנת להימנע מנפילה וייתכן בהחלט שבנקודת זמן מסויימת הם ידרשו עדכון.

בנייה מחדש – השלב האחרון ואולי החשוב ביותר הוא להשתמש במידע שצברנו בתהליך הבחינה עד עכשיו ומציאת מידע נוסף שעשוי להועיל לנו לבנות את עצמנו בצורה טובה יותר לגבי ההמשך, לפי המהר"ל, השתיקה היא תנאי להשגת החכמה, " כי השכל והכוח הדברי מחולקים… וכאשר יתגבר האחד יחלש האחר". הדרך הטובה ביותר ללמוד, להבין ולבנות את הכללים שיובילו אותנו בהמשך היא דווקא להתעיץ עם אחרים, להקשיב ולספוג את המידע.

משברים רבים מזוהים דווקא עם החלפת הקידומת של האדם, משביר גיל השלושים, גיל הארבעים, החמישים ונוספים. המשבר יותר משהוא מעיד על בעיה, הוא מעיד על שינוי, הצורה שבה פעלנו עד עכשיו פשוט כבר לא מתאימה למצב החדש שנוצר, מהסיבה הזאת המשבר איננו בעיה או כישלון אלא הזדמנות, הזדמנות להתאים את עצמנו בצורה טובה יותר למצב החדש ולנסוק למעלה אל המדרגה הבאה.