" רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ו) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק ח) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי "

אין בניין בלי יסודות אבל יסודות לבד הם חסרי ערך, בדומה לכך באדם שמורכב מגוף ונשמה, המימד הרוחני צריך את המימד הגשמי כדי להתקיים אבל המימד הגשמי לבד, הוא חסר ערך, השילוב הנכון ביניהם מביא ליציבות והתפתחות.

היסודות הם הבסיס ההנדסי של כל מבנה, הם מקבעים אותו אל הקרקע ואחראים על יכולת העמידה והנשיאה של המשקל שלו, ישנם סוגים וגדלים שונים של יסודות וההחלטה על השימוש בהם נגזרת מגורמים שונים כמו סוג הקרקע, גודל המבנה והעומסים הצפויים עליו, אפילו לפעילות המיועדת בתוכו יש השפעה על אופי היסודות (לא דומה כיתת לימוד לסטודיו לריקוד).

על אף חשיבותם של היסודות, בנייה שלהם מבלי להקים מעליהם את הבניין שלשמו תוכננו הינו חסר ערך ובזבוז מוחלט ולאורך זמן גם היסודות עצמם יהרסו.

המהר"ל בפירושו למשנה מסביר שמטרת העולם הינה דווקא ההשגה הרוחנית בעוד ההישגים החומריים הם היסודות המאפשרים את קיומם, אם יש אדם שהשיג את הקומה הרוחנית זה אומר שהוא השיג גם את הגשמית כי הקומה הרוחנית לא יכולה להתקיים בלי הגשמית אבל אדם שהשיג את הקומה הגשמית לא בהכרח השיג גם את הרוחנית.

המהר"ל מדגיש שאם האדם לא ישיג את הקומה הרוחנית, גם מה שהוא השיג בקומה הגשמית עשוי להתמסמס.

כל אדם עובר בחייו תהפוכות ואינספור אתגרים מסוגים שונים וברמות קושי שונות, לשם כך ממחישה המשנה את היחס הנכון בין התשתית לבניין שבונים מעליה:

הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.

כלומר על אף החשיבות הגדולה שיש לצד הרוחני באדם, פיתוח שלו מבלי לפתח את הצד הגשמי שאמור להחזיק אותו בהתאמה, עלול לגרום לקריסה.

באחד הימים בהם נסעתי מהיישוב עלי לתל אביב, לקח אותי ברכבו אדם מהיישוב עופרה וסיפר לי בדרך על עבודתו כאילנאי (אדם המתמחה בגידול עצים), תופעה מעניינת שהוא תיאר הייתה שעצים רבים שעמדו במשך שנים בכל מזג אוויר והגיעו לגודל עצום החלו ליפול בזה אחר זה, ההסבר לכך היה לא פחות ממדהים.

בפרוייקטי הבנייה הרבים בעיר (למרות שהקבלנים התחייבו לא לפגוע בעצים העתיקים ואף הקיפו אותם בגדר לצורך הגנה עליהם) חפירת היסודות לבניינים כמה עשרות מטרים מהם פגעה בשורשים שהעצים שלחו כדי להתבסס בקרקע וערערו את יכולת העמידה שלהם.

תשתיות דורשות תחזוקה ופגיעה בהם גם ללא כוונה עלולה להביא לקריסה.

הנשמה שלנו לא יכולה לחיות בעולם הזה בלי הגוף, אבל הגוף בלי הנשמה מוטל ונקבר באדמה ולכן אנחנו צריכים בהחלט לדאוג לצרכי הגוף אבל בלי לשכוח שהמטרה האמיתית היא להביא הישגים רוחניים לנשמה שלנו. ומה איתנו? אילו שורשים בחיינו דורשים חיזוק? האם אנחנו מאזנים בין ההיבטים הרוחניים והגשמיים בחיינו?