" רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי "

מה שחשוב לך מספיק כדי להתמיד בו בזמנים קשים, ימשיך גם כשיוקל לך, מה שלא מספיק חשוב כשקל, לא יחזיק כשיהיה קשה יותר.

כמה פעמים הבטחת לעצמך? כשיהיה לי זמן אני אקרא ספרים, כשיהיה לי זמן אני אתחיל לעשות ספורט, כשיהיה לי זמן אני אקדיש ערב שקט רק למשפחה, כשיהיה לי זמן אני אסדר את כל הבלגן במחשב, כשיהיה לי זמן אני אכתוב את הרעיון שכבר חודשים מסתובב לי בראש, כשיהיה לי זמן אני… הבעיה היחידה במשפט הזה היא שבאורח פלא הזמן הזה אף פעם לא מגיע.

הסיבה לזה היא פשוטה, האמת הפנימית של האדם נבחנת דווקא כשהתנאים אינם נוחים, דווקא אז כשחייבים להחליט במה אנחנו משקיעים את מעט הזמן שיש לנו יוצאים אל האור הדברים שאנחנו מעדיפים ומתעדפים בפועל, אז מה יקרה כשיהיה לנו זמן באמת? אנחנו נעשה את אותם דברים שעשינו עד עכשיו.

כשיש משהו שמספיק חשוב לנו כדי להקדיש לו את הזמן כשקשה לנו, אנחנו נמשיך לעשות אותו גם שירווח לנו, ויותר מזה כשאנחנו מצליחים לתעדף נכון את השקעת הזמן שלנו הסיכוי שלנו לצמוח ולהצליח פשוט גדל הרבה יותר.

פירוש תפארת ישראל על המשנה מסביר את המילים סופו לקיימה מעושר, "דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים"

כלומר עוני ועושר אינם נמדדים רק בכסף אלא מהווים דוגמאות להצלחה ואי הצלחה בתחום מסויים, הוא מוסיף שהיכולת שלנו לשנות את כיוון הספינה כשאנחנו חווים הצלחה קשה יותר מאשר כשאנחנו חווים אי הצלחה ולכן היכולת שלנו לפנות זמן למה שחשוב לנו באמת נבנית בזמני קושי וחוסר.

פער כוונה-התנהגות (intention-behaviour gap) הוא מושג מרכזי בפסיכולוגיה התנהגותית שמתאר את התופעה שבה אנשים רוצים לשנות את התנהגותם לטובה אך בפועל לא מצליחים לעשות זאת.

הסיבה לכך היא הפער הקיים בין המוטיבציה הכללית להיות במקום טוב לבין המוטיבציה ברגע הביצוע שסובלת מתנאים לא אופטימאליים של עייפות, מצבי רוח או זמינות משאבים, מה שגורם לחוסר התקדמות בפועל. הפער הזה הוא טריגר ללא מעט ספרים ושיטות להטמעת הרגלים (כמו "הרגלים אטומים" של ג'יימס קליר או "הרגלים קטנטנים" של ב.ג. פוג)

למעשה, לעולם לא יהיה לנו זמן, כי זמן לדברים שחשובים לנו לא נוצר מעצמו, מי שרוצה זמן, יצטרך להגדיר אותו ולפנות אותו במודע, אחרת כל רגע שיתפנה יתמלא אוטומטית בברירת המחדל של חיינו. דווקא כשאין זמן מתברר מה באמת חשוב לנו, ושם נבנה השריר שלנו להמשיך גם אחר כך.