" הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה "
השאיפה האידיאלית בעולם הינה לחיות בשלום מול שלושת הרבדים שהזכרנו במשנה ב' (בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, בין אדם למקום).
תארו לעצמכם מצב שבו כל אדם שאתם באים איתו במגע במהלך היום מחייך אליכם, שכל בקשה שלכם למישהו אחר נענית בחיוב ובחיוך, שאתם מצליחים להתנתק משירות מסוים שאינכם מעוניינים בו יותר, שבעל שירות שקבעתם איתו מגיע בול בזמן ומתקתק את מה שהיה צריך לטפל, שאתם שלמים עם כל החלטה שעשיתם, שלמים עם הגוף שלכם עם המשפחה שלכם, או בקיצור דמיינו שהכל סבבה ומסתדר על הצד הטוב ביותר, היש חיים מדהימים מאלה? כמה הייתם מוכנים לשלם בשביל זה?
רבי שמעון בן חלפתא אומר (מסכת עוקצין ג, יב) " לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר – (תהילים כט, יא) ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום".
תחשבו על זה לרגע, אדם שיש לו ברכה בעסקיו אך בריאותו אינה איתנה, האם זה שווה לו? או אדם שבריאותו טובה אך אין שלום בינו לבין אשתו. בכל מקום שבו נתבונן בעולם נוכל לראות זאת בבירור שברכה בנושא מסויים לבד אינה מספיקה, לשם כך נדרש השלום.
אהרון הכהן שהיה המנהיג של עם ישראל לצדו של משה רבינו, היה משקיע מאמצים מרובים על מנת להשכין שלום בין האנשים בעם ישראל. כאשר היה רואה שני אנשים רבים היה הולך לאחד מהם ומספר לו עד כמה חברו מצטער ומתחרט על המריבה שהתפתחה, לאחר שהיה מתרצה, היה אהרון הולך לאדם השני ואומר את אותם דברים וכך היה גורם להם לסלוח אחד לשני ולחיות בשלום אחד עם השני.
בנוסף היה אהרון הכהן יוצא מגדרו על מנת להחזיר למוטב אנשים שירדו מדרך הישר, את זה עשה על ידי התקרבות והארת פנים לאותו אדם, אותו אדם היה נבוך מכך שמעשיו אינם תואמים את הרצוי ועל אף זאת אהרון הכהן ככה מכבדו והיה משפר את דרכיו על מנת להיות ראוי לכבוד שעשה לו אהרון הכהן.
לכן לא מספיק שאדם יאהב את השלום יכיר במעלתו וירצה בו, אלא צריך וכדאי לעשות מאמצים גדולים מאוד על מנת להשיגו.
מסופר על התנא רבי מאיר שהיה נוהג לשאת דרשה בבית הכנסת שבעירו בכל ערב שבת, אישה אחת בעירו הקפידה בכל שבת לבוא אל בית הכנסת ולשמוע את דרשתו של רבי מאיר אך בעלה לא ראה את העניין בעין יפה. פעם אחת התארכה הדרשה וכשחזרה האישה לביתה ראתה כי נרות השבת כבר כבו והבית היה חשוך, בעלה שחיכה בקוצר רוח לבואה כעס מאוד והחליט כי לא יאפשר לה להיכנס אל הבית לפני שתירק בפניו של רבי מאיר. האישה שהעריכה וכיבדה מאוד את רבי מאיר לא רצתה כמובן לעשות זאת ולכן עזבה את הבית.
לאחר כשלושה שבועות בדרשת ערב שבת ראה רבי מאיר ברוח הקודש את צרתה של האישה ואת מה שקרה לה, וקרא בבית הכנסת: קהל קדוש, רופא העיירה שהיה אצלי מוקדם יותר היום קבע כי יש לי מחלה בעין, התרופה למחלה כך הוא קבע תהיה כאשר מישהו יירק לתוך עיני שבע פעמים. הקהל ההמום לא הבין מה קורה ובטח שלא רצו לירוק בעינו של רבי מאיר, אך האישה הבינה שזוהי שעתה והתקרבה אל רבי מאיר בחשש. רבי מאיר שראה את חששה אמר לה, אין לך מה לדאוג תירקי בעיני שבע פעמים ולאחר מכן חזרי אל בעלך ותחיו יחד בשלום.
תלמידיו של רבי מאיר שליבם כאב על ביזוי כבוד רבם, שאלו אותו, מדוע לא אמרת לנו והיינו מביאים את אותו אדם ומחייבים אותו בכוח להפר את שבועתו? האמנם היה חייב להגיע למצב של ביזוי כבוד הרב ותורתו? ענה להם רבי מאיר אין שום דבר שחשוב יותר מהשלום בכלל ומהשלום בין איש לאשתו בפרט.
ספרות חז"ל רוויה בסיפורים על גדולי ישראל שעשו מעל ומעבר תוך כדי ויתור מוחלט על כבודם על מנת להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ובראשם אהרון הכהן המוזכר במשנה, אלו מלמדים אותנו כי יש לרדוף אחר השלום מבלי לוותר לרגע עד שיושג.
בואו נסתכל על החיים שלנו ושל הסובבים אותנו ונתאמץ להשכין שלום בין אדם לעצמו בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו.
