" רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא "

הדבר החשוב ביותר לאיכות החיים שלנו היא הרוח, אם היא בדעיכה, כנראה שאחד או יותר ממקורות ההזנה שלה נחסמו.

תדמיינו בריכה גדולה שעומדת במרכז השדות של עיר מסויימת, הבריכה מתמלאת על ידי חמישה צינורות זהים בגודלם שמזרימים לתוכה מים באופן שוטף. כמות המים המוזרמת מהצינורות חיונית לשמירה על גובה המים בבריכה מפני שהבריכה מאבדת מים כל הזמן בקצב קבוע השווה לספיקה של 4.5 צינורות. אם כל חמשת הצינורות פועלים במלואם, לא רק שהבריכה תהיה מלאה אלא אפילו תעלה על גדותיה, תשקה את כל השדות הסמוכים לה ותספק צמיחה ופוריות לכל הסביבה הקרובה שלה.

עכשיו, נסו לדמיין, מה יקרה אם אחד הצינורות ייחסם לחלוטין? או מה יקרה אם כמה מהצינורות יזרימו מים באופן חלקי בלבד?

אם כמות המים המוזרמת תהיה נמוכה מהכמות שהבריכה מאבדת, הבריכה תתחיל להתייבש בהתאם להפרשי הספיקה, לאט לאט או מהר מהר. בעקבות התייבשות הבריכה, לא רק השקיית השדות הסמוכים תיפגע, אלא גם כל מרקם החיים שנבנו מסביבה יפגעו ועלולים להיכחד.

כל אחד מחמשת העקרונות במשנה הוא צינור הזנה לחיים הרוחניים והחברתיים של האדם, הקהילה, ארגון או עם, בגלל חשיבותו של התא המשפחתי ממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו שבים לנפש האדם (עליו הרחבנו בפרק א – משניות ד,ה), ננתמקד בו כדי להסביר את העקרונות של המשנה אחד אחרי השני.

[1] המחלל את הקדשים – רבי עובדיה מברטנורא מפרש את הפגיעה בקודשים כמי שמביא את הקורבן לידי פיגול (מדובר על פגיעה בטהרת הקורבן המוקרב ע"י מחשבה שלילית בלבד), מקריב את הקורבן למרות שהוא יודע שהוא טמא או מי שמועל בכספים שנועדו לקניית צרכי המקדש ותיקונו. התא המשפחתי בנוי על אמון, ערכים וניהול פיננסי משותף.

משפט ידוע טוען שמה שאדם לא יודע לא כואב לו, אז ייתכן בהחלט שמבחינה פיזית בן הזוג לא ירגיש דבר אבל פגיעה בקדשי המשפחה (אפילו רק במחשבה) פוגעים בצינור ההזנה הרוחני של האדם עצמו וכתוצאה מזה גם ביציבותו וקיומו של התא המשפחתי.

[2] המבזה את המועדות – בדומה לחגים שלנו הפרוסים על לוח השנה ומייצרים מפגשים משפחתיים מאחדים, לכל משפחה יש ימים ייחודיים לה שמצוינים בהקפדה, ימי הולדת, אירועים שמחים או עצובים לא עלינו, ניסים שקרו למי מבני המשפחה. מסתבר שיש סיבה ואפילו טובה מאוד לגבר שמקבל על הראש אם הוא שוכח לציין את אחד מהימים האלה, משום שהימים הללו גם הם חלק מצינורות הזנה החיוניים של התא המשפחתי (כמובן שגם הסליחה היא ערך משפחתי חיוני כפי שהוזכר בעיקרון הראשון).

[3] המלבין פני חברו ברבים – רבי עובדיה מברטנורא מפרט את אופן הפעולה הלא פחות ממדהים של אחד הציטוטים המפורסמים של חז"ל. "המתבייש פניו מאדימות תחלה ואח"כ מתלבנות, שהנפש יש לה שתי תנועות אחת לחוץ ואחת לפנים, וכשמביישין את האדם, בתחילה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חימה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער. ופניו מתכרכמים ומתלבנים".

החלק הראשון שמביא את האדם לידי כעס וגם סופו של התהליך שמביא את האדם לכדי כיבוי והתכנסות מהווים את השמדתו של המרחב הבטוח של האדם באותה סביבה, ובעקבותיו חוסר היכולת והרצון של האדם, להמשיך להתקיים בה.

[4] המפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום – הברית מכילה בתוכה תוכן הרבה יותר גדול מעוד חוזה עסקי, בשונה מחוזה עסקי הכולל בתוכו בעיקר מימד פיזי כלכלי, ברית הנישואין מתייחסת גם לשייכות ושותפות במימד הפיזי אבל יותר מזה לשייכות ושותפות רוחנית (לא סתם הקשר של עם ישראל עם בורא עולם מוצג במקומות רבים כקשר נישואין). הפרה של השותפות הזו בכל אחד מהמימדים פוגעת בצורה קשה בזרימת החיים החיונית של הקשרים המחזיקים את התא המשפחתי.

[5] המגלה פנים בתורה שלא כהלכה – כדי לחיות ביחד קיימת חשיבות גדולה להיות מחוברים למקור אחד כאשר אותו המקור מתווה את הדרך שבה הולכים ובה חיים, פיצול מקורות היניקה מוביל להתנגשות. אחד השיבושים הנפוצים ביותר בעולם היום, הוא של הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב,ד) שהפך אצל אנשים רבים לאיש באמונתו יחיה.

בעוד "צדיק באמונתו יחיה" מעיד על חיבור למקור אחד שיוצר כוח חיים שניתן לרוות ממנו, איש באמונתו יחיה מתאר אנרכיה בה כל אחד עושה מה שהוא רוצה ומוביל להיפרדות דרכים ומקורות יניקה בין האנשים. כדי להנות מכוח החיים החיוני הזורם לחיינו ממקור אחד אנחנו חייבים להתחבר אל אותו מקור, ללכת לאורך הקו שהוא מנחה ובמקרה של התלבטות להכריע לאורו.

בדיקה מהירה בעקבות תחושה של קיפאון, חוסר התקדמות וייאוש, עשויה לגלות לנו שאחד או יותר מצינורות ההזנה הרוחניים שלנו חסום, מספיק אחד מהחמישה שנחסם כדי שהרוח שלנו תתייבש לאיטה עד לריקנות מוחלטת. מיצאו את הצינורות החסומים ופיתחו את הסתימות, הזרם כבר יתחדש לבד.