" הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ "
כולנו צריכים אנשים שומרי סוד שילכו איתנו בכל מצב וגם כשיטעו יעשו מה שהם יכולים כדי לתקן, אם יש לכם מישהו כזה, תשמרו עליו מכל משמר, אם אין לכם זה הזמן להשיג.
התרגשות גדולה עברה בממלכה בשעה שהמלך עמד לפרסם את תוצאות הבדיקה שנערכה לשלושה אנשים מחצר הארמון על מנת לבדוק את התאמתם למשרת היועץ הפרטי של המלך. הבדיקה כללה מתן בקבוק יין יקר לשמירה במשך שלושה חודשים, והחזרתו בסיומם.
הראשון שבהם הטמין את הבקבוק בארון צדדי על מנת שלא יתפתה לשתות ממנו ובסוף תקופת ההמתנה הוציא אותו ממחבואו והחזירו בשלימות למלך.
השני הניח את הבקבוק על הויטרינה בסלון כדי שיפאר את הבית ובכל יום שעבר ליד הבקבוק חשב לעצמו כמה טעים היין וכמה היה רוצה לטעום קצת. לאחר מספר ימים החליט שלמלך לא יפריע אם ישתה קצת מהיין ולכן פתח את הבקבוק וטעם ממנו כוסית, היין היה כל כך טעים שהחליט למזוג לעצמו כל פעם קצת עד שנגמר היין בבקבוק.
השלישי נהג בדומה לשני, הניח את הבקבוק במרכז הבית והתגרה ממנו בכל יום, אלא שבשונה מהשני לאחר שטעם מהבקבוק פעם ופעמיים הרגיש תחושה כל כך רעה על שהפר את בקשת המלך שסגר בחזרה את הבקבוק והשאיר אותו במצבו עד לסיום התקופה.
לאחר שלושה חודשים כשהגיע הזמן להחזיר את הבקבוקים נגלה לעיני כל מה עשה כל אחד מהשלושה, את הראשון ששמר על הבקבוק מחוץ לטווח הראייה מינה המלך להיות מנהל משק הבית מתוך ידיעה שיעשה כל מה שיכול כדי לא להגיע למצב שבו יתפתה לקחת משהו שלא שייך לו.
השני ששתה את כל הבקבוק גורש מהארמון משום שלא ניתן לסמוך עליו ואת השלישי מינה המלך להיות יועצו האישי והאחראי על אוצר הממלכה. לתמיהת מקורביו השיב המלך שדווקא בגלל שטעם מהיין והכיר את טעמו הטוב זה מעיד על כך שכוח נאמנותו למלך חזק יותר מכוח תאוותו ולכן גם אם יתפתה הוא ימהר לחזור בו ולתקן את מעשיו.
הרב ישראל ליפשיץ שכתב את פירוש "תפארת ישראל" על מסכת אבות, מחלק את בני האדם בעולם לשלוש דרגות, אומות העולם (חביב אדם שנברא בצלם), עם ישראל (חביבין ישראל שנקראים בנים למקום) ותלמידי חכמים (חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה).
לכל אחד מאיתנו יש בחיים את כל שלושת הסוגים, יש את רוב האנשים שאליהם אין לנו זיקה מיוחדת, יש את הקרובים לנו שאנו אוהבים וחשובים לנו ויש את האהובים עלינו ביותר, כמה בודדים שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם בכל מצב ושהם יעשו כל מה שהם יכולים כדי לעזור לנו ולשמח אותנו וגם אנחנו נמצאים בכל אחת מהקטגוריות אל מול אנשים אחרים.
המהר"ל מדייק מדברי המשנה, חיבה יתרה נודעת להם, " ולפיכך מה שנודע לו החיבה הוא עצם החיבור בין שני אוהבים אשר צריכין שיהיה חיבור ביניהם ועל ידי שנודע לו האהבה הוא החיבור". האהבה שלנו כלפי אחרים ושל אחרים כלפינו והחשיבות של האנשים בחיינו אינה מובנת מאליה, אם לא נגיד להם הם לא יידעו וייתכן שיחליטו שלא להישאר בסביבתנו בשל כך.
מיהם האנשים החשובים בחיים שלנו? האם הם יודעים את זה? האם אנחנו אומרים להם את זה מספיק? ולמי אנחנו חשובים? ככל שנישאר קרוב לאלו החשובים לנו ולאלה שאנחנו חשובים להם, תחושת הערך שלנו בעולם תגדל ואיתה גם הצלחתנו והיכולת שלנו לעשות דברים נפלאים.
